האוזון ושימושיו

מאת: אמנון רם

האוזון (3 O ) הנו צורה ייחודית של החמצן (2 O ) המכיל שלשה אטומים במקום שלשה.
האוזון כבד במעט מן האוויר ובריכוזים נמוכים יש לו ריח מתקתק, אולם, בריכוזים גבוהים מתלווה אליו ארומה חריפה. מבחינה מולקולרית האוזון איננו יציב והוא שואף ללא הרף להגיע למצב יציב יותר.

כיצד  האוזון נוצר?

בטבע נוצר האוזון בשיטות מאוד מוכרות- סופות רעמים וברקים, וכן באמצעות הקרינה האולטרה סגולית של השמש. כאשר מבריק ברק נוצר אוזון כתוצאה מהמטען החשמלי הגבוה שמיינן את האוויר. לאחר הסערה יש לאוויר ריח רענן אופייני, זאת מפני שהאוזון מנטרל את מרבית המזהמים המרחפים בתוכו.

כיצד מנטרל האוזון ריחות?

האוזון שובר או משנה את מבנה המולקולות של הריחות הרעים. האוזון הינו מחמצן רב עוצמה שמשתמש באטום החמצן השלישי לפירוק גורמי הריח או להפוך את תרכובות הריח לתרכובות אחרות ללא ריח. יש תרכובות אשר דורשות תהליכי חמצון ארוכים ומורכבים עד שתהפוכנה לבלתי ריחניות, ולעומתן כאלה המתפרקות בקלות למים, חמצן ודו-תחמוצת הפחמן.

בשל אי-יציבותו , יש לאוזון תוחלת חיים קצרה ביותר. כלומר, באופן טבעי ימהר האוזון להפוך לצורתו היציבה- חמצן. לפיכך יש לייצר את האוזון במקום ובזמן בהם הוא דרוש.
הדרך הפשוטה ביותר לייצר אוזון היא באמצעות תהליך "CORONA DISCHARGE " שפרושו יצירת שדה חשמלי בעל מתח גבוה תוך כדי הזרמה של אויר רגיל דרכו. רק 1-2% מהאוויר המוזרם דרך השדה החשמלי הופך לאוזון. זו אפוא השיטה בה מיוצר האוזון באמצעות מחולל האוזון" סאנוזייר".

כיצד תורם מחולל האוזון לניטרול ריחות?

מכשיר זה הנו מכשיר תעשייתי המסוגל לייצר כמויות גדולות של אוזון. המכשירים אינם משתמשים בכימיקלים כלשהם. ניתן לווסת את עוצמת הייצור בהתחשב בעוצמת הריח, רגישות האנשים לריחו של האוזון בריכוזים גבוהים  ונפחו של החלל המטופל.
האפקט הטוב ביותר מושג כאשר המכשיר מופעל במלוא עוצמתו בתוך חלל סגור וללא נוכחות בני אדם, אולם ניתן בהחלט להפעיל את המכשיר בנוכחות בני אדם אפילו בעוצמה מלאה ובתנאי שנפח החלל המטופל גדול מזה המומלץ על ידי היצרן, או שהאזור מאוורר כראוי.

חשיפת יתר לאוזון גורמת לגירוי הריאות, העיניים והעור אך סימפטומים אלה חולפים כמעט בה במהירות שהאוזון מתפרק וחוזר למצבו הטבעי.

האוזון הנו מחמצן חזק פי 3500 מחמצן רגיל, ולכן, ברמות קטנות ובלתי מזיקות (0.02 חלקים למיליון), הוא הורג את כל מחוללי המחלות האנאירובים, בכללן וירוסים וחידקים.

בבתים ובמבנים שונים ניתן להשתמש באוזון כדי לחמצן ריחות בלתי נעימים כגון: ריחות צבע טרי, ריח בישול, ריחות עישון, ריח של חיות מחמד, זבל, עובש, ריחות דבק מרהיטים חדשים ומשטיחים, וכמובן ריחות אופייניים לתחום שיקום שריפות כגון: פיח ותוצרי שריפה אחרים.

תוצרי שריפה כידוע יכולים ל"הסתובב" באתר השריפה גם זמן רב לאחר גמר עבודות השיקום וניקוי פיח, ועל כן מומלץ לבצע טיפול באוזון גם לאחר שהסתיימה העבודה, כדי למסור למשתמש מבנה נקי מכל חומר זר. גם בשיקום מסמכים לאוזון יש תפקיד, הוא מנטרל את ריחות השריפה שדבקו במסמך, אך זהירות!!, טיפול ממושך באוזון עלול להחיש את הזדקנותו של הנייר, ועל כן יש לבצע טיפול קצר ואינטנסיבי בתוך תא המיועד לכך.

האם יש איזשהו ריח שאוזון אינו יכול לנטרל? התשובה היא: לא!
שים לב! אם אתה חש בריח רע, גופך וחושיך מנסים להגיד לך:
התרחק! הריח מזיק לך, והוא מדלל את כמות החמצן שבגופך.  כאן נחלץ האוזון לעזרה, ומנטרל את האלמנטים בעלי הריח טרם שיכנסו לגופך "וישאבו" ממנו את החמצן.

שימוש נוסף במחוללי אוזון הינו לצרכי חיטוי באוזון.


התקנות הממשלתיות באירופה ובצפון אמריקה (בישראל בדרך כלל מאמצים תקנות אלה כלשונן):

• באירופה, בהתבסס על עשרות שנות מחקר מדעי, חשיפה רצופה לאוזון מותרת ברמה של PPM 0.15
• בקנדה, הרמה המותרת הנה  PPM 0.10 ואילו בארה"ב PPM 0.08 זה אומר שאדם נורמלי יכול לשאוף אוזון בריכוזים הנ"ל במשך יום עבודה בן 8 שעות ללא כל חשש.

 יש לזכור ! מתחילים להריח את ריחו האופייני של האוזון כבר ב- PPM 0.01  וכבר ברמה זו הוא מתחיל להשמיד חיידקים.

עקרון העבודה באוזון באתרי שריפה , ובעיקר בחדרים סגורים, הנו: "כמה שיותר אוזון, למשך כמה שיותר זמן". עם זאת, יש לזכור שכמחמצן חזק עלול האוזון לגרום נזק לחומרים שונים הנמצאים במבנה המטופל ובעיקר לגומי.
במבנים בהם מותקנות מערכות HVAC  משוכללות ומסועפות, נוהגים להחדיר את האוזון למערכות המיזוג באזור כניסת האוויר הצח , כדי שכל אוויר "חדש" במערכת יטופל מבעוד מועד, ויסיע את האוזון אתו לשאר ההסתעפויות של המערכת.
ניתן ורצוי להתקין ביחד עם מחוללי האוזון מוניטורים מיוחדים המווסתים את הזרמת האוזון תוך הקפדה על מקדמי בטיחות נאותים.

למידע נוסף אודות נטרול ריחות.