סילו מפעל מזון לבעלי חיים

סילוק פסולת בעירה מסילו במפעל מזון לבעלי חיים-תיאור מקרה

נצר מזרע מק-קוי
ריח של לחם שרוף עלה מסיפונה של אוניית הקיטור "פירניס". היא הפליגה באיטיות בקרבת האי- "פיטקרן" שבדרום האוקיינוס השקט , אוניית הברזל נשאה בבטנה מטען חיטה גדול ונראתה כמי שאינה מוצאת את דרכה במרחבי האינסוף הכחולים.
שריפה עוממת שאחזה במטען החיטה, כילתה אט אט את הגרעינים היקרים, אנשי הצוות עשו מאמצים להחניק את האש, אך ללא הועיל, הקברניט ורב המלחים איבדו תקווה לגבי המטען היקר, אך בכל מקרה רצו להציל את האנייה עצמה, הם הניפו דגל מצוקה על ראש התורן וקיוו שמאי-שם תגיע עזרה, אולי
יצליחו להנחית את האוניה במפרץ כלשהו עם מים רדודים , אך במקום כה נידח כמעט ולא היה להם סיכוי.
מק-קוי,  נינו של אחד מראשי המורדים על הספינה "באונטי" שהשתקעו באי פיטקרן בעקבות המרד התקרב בסירת הילידים שלו אל האוניה הבוערת ולבקשת הקברניט עלה על סיפונה. מזה 15 יום השתוללה השריפה בבטן האוניה, סיפון הברזל להט ומנות המזון הלכו ואזלו. "האם תוכל להביאנו לחוף מבטחים"? שאל הקברניט את מק-קוי, אוכל השיב מק-קוי, "אך תחילה עלי לחזור לאי ולבקש את הסכמת התושבים להיעדר מן האי לפרק הזמן הדרוש, כשאחזור אביא אתי בסירה מטען בננות מיובשות… "
את סופו המופלא של סיפור אמיתי זה תוכלו למצוא בקובץ סיפוריו של ג'ק לונדון על איי הים הדרומי- "נצר מזרע מק-קוי".

הסילו לא מפליג לשום מקום
לסילו הענק שבמפעל מזון לבעלי חיים שבלב השרון חדרו מים באורח מקרי, המים החלו להתסיס את מטען ה"גלוטן- פיד" שבתוך הסילו, הטמפרטורה בסילו עקב התסיסה הלכה וגברה, עד שלמרות המחסור בחמצן פרצה שריפה עוממת דלת- חמצן בדומה למטען הגרעינים בבטן אוניית הברזל שבאוקיאנוס.
התגובה הראשונה של צוותי הכיבוי  הייתה ספונטנית, שפיכת מים מן הפתח העליון של הסילו כדי לקרר את החומר שבתוכו בתקווה שהאש תדעך.
הסיבה שנעשה שימוש במים הייתה בשל חשש שהאש תתפשט למיכלי סילו סמוכים משני צדדיו של הסילו הבוער , אך לאחר שבסופו של דבר האש כבתה, נותרה במיכל הסילו תערובת ריחנית של אבקת תירס שרוף ומים, התערובת השחורה הלכה והתקשתה ולאט לאט הפכה לגוש סלע פחמי שחסם כ- 8 מתוך 12 מטרים מגובה הסילו.
מערך הייצור של מפעל התערובות השתבש, הסילו היה חיוני לייצור מזון ייחודי לבעלי חיים, מחלקת המכירות הכניסה עוד ועוד הזמנות, אך המפעל נאלץ לדחותן על הסף עד שהסילו יחזור לתפקוד מלא.

BELFOR מבצעת פיילוט נועז
חלל הסילו נחשב לחלל מוקף, כלומר מקום שהכניסה והיציאה ממנו קשים, יש חשש למחסור בחמצן ובה במידה חשש לנוכחות גזים נפיצים, פחמן חד-חמצני מימן גופרתי,  וכמובן חושך מוחלט.
החלטנו לשלשל אל תוך הסילו אנשים מיומנים בטכניקת "סנפלינג" כדי לחקור את המצב בתוכו. באמצעות רב-גלאי גזי וידאנו שהאוויר בחלל הסילו אינו מסוכן ושיש מספיק חמצן, התקנו גופי תאורה מוגני פיצוץ והעובדים לקחו איתם פנימה אמצעי כרייה ידניים, אתים ומכושים וכמובן דליים כדי להוציא פסולת שרופה כדי שנוכל להתרשם ממנה. כדי להקל על הנשימה הזרמנו אוויר אל-תוך הסילו באמצעות מפוח רב-עוצמה בשיעור שעולה על 6 החלפות אוויר בשעה שזה המינימום הנדרש בחללים מוקפים. כריית החומר השרוף התבצעה בקלות יחסית וכשעלו העובדים אל-מחוץ לחלל המוקף היו כולם משוכנעים שהוצאת הפסולת תארך ימים אחדים בלבד.

"חור שחור" באמצע הדרך
לאחר הפיילוט ולאחר שהצגנו תוכנית עבודה ותוכנית בטיחות מפורטת החליטה הנהלת המפעל להטיל עלינו את מלאכת פתיחת הפקק ופינוי הפסולת השרופה לאתר פסולת מורשה ובנוסף, ביקשו שלאחר פינוי הפסולת נבצע שטיפה יסודית של דפנות הסילו באמצעות מים חמים בלחץ גבוה.
בשמחה יצאנו לדרך, העובדים שהיו תלויים בין שמים לארץ ריחפו מעל השרטון השחור כשהם מעמיסים באמצעות אתי חפירה שקי ענק שהוצאו אל-מחוץ למיכל על-ידי כננת חשמלית , השקים הועברו לקרבת שרוולון באורך של 25 מ' שבאמצעותו שפכו את הפסולת לתוך מכולות אשפה ענקיות שהמתינו על פני הקרקע.
ככל שהעמיקו בחפירה הלך החומר והתקשה וכרייתו הידנית באמצעות כלי חפירה הפכה לבלתי אפשרית מרגע לרגע. נאלצנו לעבור ולהשתמש באמצעי חציבה חשמליים רבי- עוצמה ולגרד את השכבה הקשה עקב בצד אגודל, כשהצטברה כמות מספקת על-פני השטח היא הועמסה לתוך שקים וחוזר חלילה.
הקצב האיטי גרם לתסכול, העובדים בחלל המוקף התעייפו במהרה וכלי החציבה התעקמו, או נשברו בזה אחר זה, הביטחון ביכולתנו לסיים את העבודה במסגרת לוח הזמנים והתקציב שהובטח הלך ופחת…

אור בקצה המנהרה
לאחר ימי חציבה ארוכים בהם מתחלפים הצוותים בזה אחר זה בקצב גובר, פתע הבליחה, בצבצה קרן אור מתחתית הסילו, צעקות שמחה מטורפות הרעידו את דפנות הסילו החשוך וגלי הקול כמעט וגרמו למפולות.
כמוצאי שלל רב עטו הכורים על החור שהתגלה והרחיבו אותו כדי לאפשר שפיכת פסולת דרכו אל-תוך מסוע "חילזון" שבתחתית הסילו ולפנותה ישירות לשקי ענק שבקצהו.
מעודדים מהתפנית הבלתי צפויה במצב, הגבירו הכורים את קצב עבודתם, המשיכו לחצוב במרץ וחשפו את פתחו התחתון של הסילו למלוא גודלו, מרגע זה ואילך הכל זרם ותוך זמן קצר נותר הסילו ריק וחופשי משאריות של פסולת שרופה.
הפעילות במפעל המזון חזרה לשיגרה, הסילו מולא שוב בחומרי גלם ובעלי חיים שקצרה רוחם מהמתנה למזון החביב עליהם נשמו סופסוף לרווחה…